צריכה מוגברת היא אחת מהבעיות הגדולות ביותר של כדור הארץ שלנו.

הכלכלנית שבי שואפת לעולם שנוטה לכיוון הקפיטליסטי, שוק חופשי ככל הניתן, מיסים נמוכים, וקלות בעשיית העסקים. ככל שנאפשר לכסף לנוע בחופשיות במערכת המוניטורית ולא נייצר לו חסמי עורקים מלאכותיים, יותר ויותר אנשים יצאו ממעגל העוני ויכולת ההשגה של מעמד הביניים ומטה תשתפר.

האקולוגית שבי רואה איך השוק החופשי שלנו הורס את הכדור. ואיך הקפיטליזים הטוב גורם לנו להימצא דרך קבע במצב של עודף צריכה.

העניין הוא כזה, אם ייצרו מוצרים איכותיים ועמידים כמו שהטכנולוגיה מאפשרת אנשים יפסיקו לצרוך. ואם אנשים יפסיקו לצרוך עסקים יסגרו והכלכלה תקרוס. לכן אין היום חברה שמייצרת מקררים שיחזיקו עשרות שנים. זה פשוט לא כלכלי.

תוסיפו לזה התמכרות בינלאומית לשופינג ואת האופנות ה"חדשות" שמתחדשות לבקרים.

והבעיה הטמונה במצב של אובר צריכה היא לכל הפחות משולשת!

1. כל ייצור צורך אנרגיה, ועל מנת לאפשר מחירים זולים, הייצור לרוב מאוד מזהם. בין אם שימוש בחומרים רעילים במוצר עצמו, או שימוש באנרגיית פחם מזהמת, או ביצירת פסולת ייצור.

2. אנחנו צורכים המון חפצים מיותרים, או מחליפים חפצים במידה תכופה (בגלל אותה התיישנות מתוכננת ואהבה לקניות) ואז נוצרת לנו כמות פסולת, שחלקה גם רעילה, שאין לנו איך להתמודד איתה.

3. כדי ליצור עבורנו את השפע הבלתי נגמר הזה, מייצרים הרבה יותר מוצרים ממה שנקנה אי פעם, מוצרים שלבסוף נגרסים באתרי השמדה המיועדים לכך. אלו מוצרים שהחברות לא יוכלו למכור במחיר הרגיל ברגע שהם יוצרות דור חדש למכשיר כלשהו ולא שווה למכור בהנחה כי הן רוצות שירכשו את המכשירים החדשים. והתופעה לא שייכת רק לשוק הטכנולוגיה, גם רשתות האופנה, נאלצות להתמודד עם עודפים מהייצור ולבסוף להשמיד אותו.

ההיגיון, מלבד יצירת אווירת שפע, הוא שהן לא יודעות בוודאות מה תהיה הכמות המבוקשת בכל סניף, והייצור ההמוני כל כך זול שעדיף להם לשלוח אקסטרה ולזרוק מאשר להציג מבחר לקוי ולהתמודד עם חוסר במלאי באמצע עונה.

בנוסף, כשאנחנו מצפים לקנות ולזרוק ולקנות שוב בשנה הבאה, אנחנו לא מסוגלים להחרים חברות מזהמות וליצור תמריץ כלכלי לחברות ירוקות כי חברות ירוקות מתמודדות עם עלויות גדולות יותר, ואנחנו בתור צרכנים שמצפים לקנות שוב בשנה הבאה נאלצים לדרוש את המחיר הזול ביותר על חשבון כל דבר אחר.

אם זה נשמע לכם מופרך, תחשבו על ביגוד, אם הבגדים שלנו אינם חד שנתיים, ובהנחה שבחורף הקודם לא קפאנו מקור, אין שום הצדקה לרכוש החורף ביגוד. ובכל זאת חנויות הבגדים מלאות קונית כל שנה.

אז את העמק בין קפיטליזים לסביבתיות יש עוד לחקור. בעייני זו אחת הסוגיות המעניינות ביותר שעל הדור שלנו לפתור. אבל בנתיים, בואו נחשוב מה אפשר כבר מחר לשנות…

אפס פסולת למתחילים

סקירה רוחבית של דרכים למעבר לחיים נטולי פסולת.

אפס פסולת זה ממש לא רק לעקרי ועקרות בית. השתדלתי לאסוף טיפים אפשרי מימוש, שניתן לבצע גם מבלי להקדיש זמן רב או כסף נוסף

גבעוניות

גביעונית היא הפתרון היעיל ביותר שאני מכירה לזמן הווסת. מדובר במיכל סיליקון קטן בצורת גביע שאוגר את הדם בתוך הנרתיק.

את הגביעונית מכניסים לנרתיק בתחילת כל הווסת, וכאשר היא מלאה יש לרוקן אותה, לשטוף ולהכניס שוב. לרוב פעמיים ביממה.

הגביעונית היא רב פעמית ובין וסת לוסת יש לחטא אותה. אני מרתיחה את הגביעונית בפינג'אן קטן עם מים כ10 דק בסוף ובתחילת כל וסת. אני לא ממליצה על ניקוי בסבון כי הוא עלול ליצור חוסר איזון חומצי בנרתיק ובתכלס מיותר.

לפני רכישת גביעונית יש לוודא שהיא עשויה מסיליקון רפואי ועמידה בחום. וכן לבחור במידה שמתאימה לכן.

גביעונית עולה בין 120 ל250 שקלים, ומחזיקה לפחות 10 שנים, כך שבחישוב הכולל היא זולה יותר משימוש בפדים או טמפונים.

חשוב לדעת: לגביעונית זמן הסתגלות ארוך יחסית, טכניקת ההכנסה וההוצאה שלה דורשת תרגול, אז בהתחלה עלולות להיות פשלות ונזילות, לאחר ההסתגלות אתן תדעו להתעסק איתה בקלות ולרוב היא בכלל לא תהיה מורגשת.

פד רב פעמי

מי שלא מעוניינת להתעסק עם גביעונית, או שרוצה לגוון את השימוש בהן, תמצא נחת בפדים האלו. מדובר בפיסות בד תפורות בשכבות, בשכבה העליונה כותנה או ג'רסי בשכבה האמצעית פלנל או כותנה ובתחתונה לרוב פליז.

הם מתוכננים בצורה כזו שהשכבה העליונה מאפשרת לנוזלים לעבור דרכה ונשארת יחסית יבשה, השכבה האמצעית עשויה כמה שכבות של בד צפוף יותר המיועד לספיגה, והשכבה התחתונה אמורה לעצור את הנוזלים שלא נספגו בשכבה האמצעית.

השימוש בהם דומה לשימוש בפדים חד"פ, הם נסגרים מסביב לתחתון עם כנפי בד שבקצם תיק-תק, ויש להחליפם בכל 4-6 שעות. לאחר השימוש אני מגלגלת אותם ומניחה בקופסא בארון האמבטיה, אחת ליומיים אני מוציאה אותם ומכבסת אותם במכונת כביסה בתוכנית רגילה בחום של 30 או 40 מעלות.

לזמן מחוץ לבית אני לוקחת כמה פדים רב פעמים ותיק בד אטום לנוזלים שקניתי עם הפדים הרב פעמיים, אני שומרת בו את הפדים המשומשים מגולגלים ומכבסת אותו לפי הצורך יחד עם הפדים.

תחתוני מחזור

אני חייבת להודות שלא ניסיתי, התחלתי עם פדים וגביעונית ולא הרגשתי חוסר ולכן לא קניתי.

יש שני סוגים של תחתוני מחזור, הסוג הראשון הוא תחתונים רגילים למראה, שאמורים לספוג את הדימום על ידי בטנה שכבר תפורה לתחתון. והשני הוא תחתונים בעלי חרכים שאליהם מתחברת בטנה הניתנת להחלפה.

הרעיון של תחתונים שניתן ללבוש אותם בכל יום ופשוט לקבל איתם וסת ולהמשיך כרגיל נשמע קסום, ומצד שני כל כך מוזר. אשמח לקבל מכן חוויות שימוש ולהעשיר את הידע שלי והפסקה הזו.

אני באמת מאמינה שכל אחת יכולה למצוא לה את הדרך האקולוגית שלה להיגיינת וסת, בין עם גביעונית, פדים רב פעמיים, או תחתוני מחזור. אני אישית נהנית לגוון בין פדים לגביעונית, לישון, לטייל ולהתאמן עם גביעונית אך במהלך היום להתנהל עם פדים. מצאתי שהתחושות בגוף משתנות מתקופה לתקופה, ומה שהיה מאוד נוח לפני חודש לא בהכרח יהיה נוח היום ולהפך, אז תנו לזה זמן, ואל תתייאשו.

שקיות רב פעמיות

אני משתדלת לשאת איתי שקית רב פעמית ובקבוק מים בכל יציאה מהבית. ברוב המקומות שאני נמצאת בהם מים מצויים בשפע אבל מוגשים בכוסות או בקבוקים חד"פ. אם אני יוצאת לאוניברסיטה אני משתדלת להוסיף גם קופסאת אוכל ריקה, למקרה שארצה לקנות ארוחת צהריים שבדרך כלל מוגשת בקופסאות פלסטיק חד"פ.

את הקניות לבית אנחנו עושים פעם שבועיים, מצויידים בשקיות בכל הגדלים, יש לנו שקיות בד גדולות שבהם יכנסו המצרכים, ושקיות קטנות רב פעמיות קלות משקל שבהם אחנו מכניסים את המוצרים במשקל, כמו פירות, ירקות, פיצוחים ואפילו קטניות בחלק מהסופרים.

יש מוצרים שהייתי מצפה שיופיעו בתפזורת ולפעמים אני מוצאת אותם רק באריזה, מטורף כמה קלקר ופלסטיק יש לרכוש עם 5 פטריות קטנות. באירופה נפתחו כמה סופרים אפס פסולת, שבהם ניתן למצוא הכל בתפזורת ולרכוש במשקל, מאורז ועד תותים. אני בטוחה שיום אחד הבשורה תגיע גם אלינו.

מי שיכול, בשווקים או בחנויות טבע ניתן למצוא מבחר די גדול של מוצרים במשקל, ומי שבנתיים נשאר בגזרת הסופרים הרגילים, בואו נשתדל לשקול את הבחירות שלנו בסופר עצמו, ולבחור במוצרים נטולי אריזות ככל הניתן.

קניית בגדים יד שנייה

חנויות יד שנייה הן דרך נהדרת לחדש את הארון, מצד אחד ניתן למצוא בגדים מאוד איכותיים במחירים זולים ומצד שני לא תורמים לתעשיית האופנה המזהמת ולא מגדילים את הצריכה.

שמפו מוצק

אפשר לומר שההיכרות עם הרעיון היא הסיבה שהקמתי את sabon eden.

מדובר בפיסת סבון מוצק שמותאם בעצם לעור הקרקפת ולשיער. מחזיק בין 30 ל50 שימושים, וכשהוא נגמר הוא נעלם ולא מותיר אחריו בקבוק פלסטיק. קסם.

אני מאוד מתחברת לנושא הזה, אני מעריכה פתרונות פשוטים לבעיות גדולות. כשהייתי קטנה דמיינתי מערכת של צינורות שעוברת בין כל הבתים כמו מערכת המים או הביוב, ומסתיימת בשני ברזים קטנים בכל אמבטיה, אחד בשביל שמפו והשני בשביל מרכך (סבון הגוף היה מוצק), וכך נחסכים בקבוקי הפלסטיק. בהנחה שיום אחד נראה שמפו מוצק בכל סופר, אולי לא כדאי לרוץ בנות את כל המערכת (:

שמפו מוצק נרכש לרוב אצל סבונאיות, הוא עשוי מחומרים טבעיים ודומה לסבון הגוף הטבעי.

שימוש בשמפו מוצק:

מרטיבים אם השמפו ואת השיער, משפשפים לרגע את השמפו בין האצבעות ואז מסבנים איתו ישירות על השיער, בדומה לסבון גוף על הגוף. השימוש ממלא את השיער בקצף, אני ממליצה להניח את השמפו ולהוסיף עוד עיסוי של הקרקפת כדי לוודא שהסבון הגיע לכל מקום ואז שוטפים.

לאחר השימוש בשמפו אין צורך להשתמש בקרם לחות או שמן, וחלקנו יוכלו לוותר גם על המרכך (תלוי באורך השיער וכמובן בתחושה האישית, אני משתמשת במרכך בקצוות).

חווית השמפו הטבעי בכלל והמוצק בפרט שונה מהחוויה עם שמפו סינטטי, בהתחלה השיער עלול לצאת מאיזון, להיות שומני מהרגיל או יבש, לאחר שבוע או שבועיים התופעות בדרך כלל עוברות. לאחר הזמן הזה השיער חוזר לעצמו ואפילו מתחזק ומתרכך.

אם ניסיתם שמפו מוצק והניסיון לא צלח, תמיד אפשר להשתמש בו כסבון גוף. וכן, בטיולים אני לוקחת איתי רק שמפו מוצק וזה נהדר.

סבון כלים מוצק

בדומה לשמפו המוצק גם המצאה זו נועדה לחסוך בבקבוקי הפלסטיק בהם נארז סבון הכלים הנוזלי. הוא מותאם לניקוי כלים בשל אחוזי השומן הנמוכים שבו, והרכבתו משמנים בעלי יכולת ניקוי והקצפה גבוהה.

שימוש בסבון כלים:

מרטיבים את הסבון ואת הסקוץ, משפשפים אותם זה בזה עד שהסקוץ מלא בקצף. וזהו.

רכישת מוצרים איכותייים

הכלכלה שאנו חיים בה היא כלכלה מבוססת מחסור, מפאת קוצר היריעה אקדיש לנושא פוסט נפרד, אז בקצרה, אם ייצרו מוצרים איכותיים שמחזיקים תקופות חיים שלמות, הצריכה תקטן, החברות יפסידו, המון, ולכן מהנדסים את המוצרים להתקלקל באיזור זמן תחום מראש, לרוב בתום תקופת האחריות.

לדעתי רוב רובם של המוצרים הונדסו בדרך זו של התיישנות מתוכננת, אבל גם בתוכם יש הבדלים באיכויות, לכן אני ממליצה לקנות את המוצרים האיכותיים יותר, מוצרי חשמל שהאחריות עליהם ארוכה יותר, או בגדים מבד איכותי (עדיף יש שניה), תיקים ונעליים מחברות איכותיות ואמינות.

המוצרים האיכותיים לרוב יהיו יקרים יותר בטווח הקצר אבל ההשקעה תחזור אלינו בכך שלא נצטרך להחליף את המקרר כל שנתיים, או לזרוק נעל בכל עונה.

בנוסף, ודאו שאתם משקיעים מחשבה בשמירה על המוצרים, לדוגמא לכבס בגדים לפי הוראות ביצרן, להשקיע במגן איכותי לפלאפון, לשטוף את המכחולים לאחר השימוש ולחשוב שוב כשחושבים להחליף מחשב במקום לתקן.

בניגוד לקפיטליזם שמעודד ונבנה על צריכה, אבן הבסיס באקולוגיה היא לצרוך כמה שפחות. כל מוצר (פיזי) שהוא, גם הסביבתיים שבהם, להוציא גידוליים חקלאיים מסויימים, יוצר זיהום ופוגע בסביבה.

קומפוסט

הקדישו מיכל במטבח לשאריות מזון. אני אוגרת את כל שאריות המזון, כולל מה שנשאר על הצלחות, עוגיות שרופות (מזה יש לי הרבה, יכולות הבישול שלי לא דומות ליכולת הרוקחות), קליפות של פירות וירקות, בצל ושום, קליפות ביצים. כשהמיכל מתמלא צאו לרוקן אותו בקומפוסטר, אחרי כל ריקון של מזון (נחשב תכולה רטובה), כסו את המזון בשכבה של חומר יבש, זה יכול להיות נסורת או עלים יבשים.

קומפוסטר הוא מיכל גדול שמאפשר את התהליך הטבעי של הרקבת המזון והשתלבותו עם התכולה היבשה לאדמה משובחת מלאת ויטמינים.  התהליך לוקח כשלושה עד שישה חודשים.

אם יש לכם גינה אתם יכולים לרכוש קומפוסטר ולהעמיד אותו בגינה, את האדמה שתווצר תוכלו לפזר באדמה בגינה ולהזין אותה. לרוב העיריות יש תוכניות ירוקות הממנות קומפוסטרים, כך שהם ירכשו וירכיבו עבורכם את המתקן ויתקינו אותו בעלות מאוד סימלית.

דרך אותן תוכניות תוכלו גם למצוא את הקומפוסט הציבורי הקרוב לביתכם או לבקש התקנה של קומפוסט באיזור ציבורי לפי הצורך.

בדרך זו ניתן לחסוך טונות של זבל, ולהקטין את הצורך בשינוע אשפה. בנוסף, הרבה מהזבל מוטמן באדמה, בתוך מיכלים אטומים המונעים מחומרים רעילים להגיע לאדמה, ומונע גם מחמצן וחרקים להגיע לאשפה וכך המזון שנמצא במיכל לא עובר קימפוסט ובעצם לא מתכלה.

אשמח לשמוע איך היה לכם, לייעץ, ולהתעדכן בטיפים נוספים שהתנסתם בהם.