ההיסטוריה של המחר

אני רוצה לשמור על האתר הזה חיובי כמה שיותר, הסבונים שלי מעוצבים כדי לשמח, ואני מאמינה גדולה באופטימיות. אבל אני רוצה בכל זאת להקדיש פוסט אחד כדי לדבר על נושא כאוב שבתקווה בקרוב יהיה שייך להיסטוריה.

צרכנות מהירה
כמו אוכל מהיר, צרכנות מהירה היא מושג שמתאר את תרבות הצריכה המודרנית, אנחנו נמצאים במצב של עודף קנייה תמידי, רגילים לאיכות נמוכה, ורוכשים בלי סוף. פעם מכונת כביסה הייתה שורדת חיים שלמים, היום היא תהרס בסוף האחריות שלה כנראה. וזה נכון לכל תחום, מקוסמטיקה ועד ביגוד. אנחנו נמצאים בהצפת קניות. איך זה קורה?


הכלכלנית שבי שואפת לעולם שנוטה לכיוון הקפיטליסטי, שוק חופשי ככל הניתן, מיסים נמוכים, וקלות בעשיית העסקים. ככל שנאפשר לכסף לנוע בחופשיות במערכת המוניטורית ולא נייצר לו חסמי עורקים מלאכותיים, יותר ויותר אנשים יצאו ממעגל העוני ויכולת ההשגה של מעמד הביניים ומטה תשתפר.

האקולוגית שבי רואה איך השוק החופשי שלנו הורס את הכדור. ואיך הקפיטליזים הטוב גורם לנו להימצא דרך קבע במצב של עודף צריכה.

העניין הוא כזה, אם ייצרו מוצרים איכותיים ועמידים כמו שהטכנולוגיה מאפשרת אנשים יפסיקו לצרוך. ואם אנשים יפסיקו לצרוך עסקים יסגרו והכלכלה תקרוס. לכן אין היום חברה שמייצרת מקררים שיחזיקו עשרות שנים. זה פשוט לא כלכלי.

תוסיפו לזה התמכרות בינלאומית לשופינג ואת האופנות ה"חדשות" שמתחדשות לבקרים.

והבעיה הטמונה במצב של אובר צריכה היא לכל הפחות משולשת!

1. כל ייצור צורך אנרגיה, ועל מנת לאפשר מחירים זולים, הייצור לרוב מאוד מזהם. בין אם שימוש בחומרים רעילים במוצר עצמו, או שימוש באנרגיית פחם מזהמת, או ביצירת פסולת ייצור.

2. אנחנו צורכים המון חפצים מיותרים, או מחליפים חפצים במידה תכופה (בגלל אותה התיישנות מתוכננת ואהבה לקניות) ואז נוצרת לנו כמות פסולת, שחלקה גם רעילה, שאין לנו איך להתמודד איתה.

3. כדי ליצור עבורנו את השפע הבלתי נגמר הזה, מייצרים הרבה יותר מוצרים ממה שנקנה אי פעם, מוצרים שלבסוף נגרסים באתרי השמדה המיועדים לכך. אלו מוצרים שהחברות לא יוכלו למכור במחיר הרגיל ברגע שהם יוצרות דור חדש למכשיר כלשהו ולא שווה למכור בהנחה כי הן רוצות שירכשו את המכשירים החדשים. והתופעה לא שייכת רק לשוק הטכנולוגיה, גם רשתות האופנה, נאלצות להתמודד עם עודפים מהייצור ולבסוף להשמיד אותו.

ההיגיון, מלבד יצירת אווירת שפע, הוא שהן לא יודעות בוודאות מה תהיה הכמות המבוקשת בכל סניף, והייצור ההמוני כל כך זול שעדיף להם לשלוח אקסטרה ולזרוק מאשר להציג מבחר לקוי ולהתמודד עם חוסר במלאי באמצע עונה.

בנוסף, כשאנחנו מצפים לקנות ולזרוק ולקנות שוב בשנה הבאה, אנחנו לא מסוגלים להחרים חברות מזהמות וליצור תמריץ כלכלי לחברות ירוקות כי חברות ירוקות מתמודדות עם עלויות גדולות יותר, ואנחנו בתור צרכנים שמצפים לקנות שוב בשנה הבאה נאלצים לדרוש את המחיר הזול ביותר על חשבון כל דבר אחר.

אם זה נשמע לכם מופרך, תחשבו על ביגוד, אם הבגדים שלנו אינם חד שנתיים, ובהנחה שבחורף הקודם לא קפאנו מקור, אין שום הצדקה לרכוש החורף ביגוד. ובכל זאת חנויות הבגדים מלאות קונית כל שנה.

אז את העמק בין קפיטליזים לסביבתיות יש עוד לחקור. בעייני זו אחת הסוגיות המעניינות ביותר שעל הדור שלנו לפתור. אבל בנתיים, בואו נחשוב מה אפשר כבר מחר לשנות…

ולדעתי יש המון מה לשנות, אני מאמינה בדור שלנו שישנה את פני המציאות, וארחיב על זה עוד בבלוג הזה.