במשך שנים סבלתי מיובש מטורף בידיים, כל שנה בחילופי העונות היו לי חתכים בידיים מרוב יובש, לא יכולתי לגעת בשיער שלי ולקפל כביסה היה עושה לי צמרמורת. בשלב מסויים גיליתי שיש קשר בין הסבון שלי למצב העור שלי.
בושם סינטטי במוצרים היה אחד הרכיבים הכי בעייתים שגיליתי -
אני לא יודעת איך היה נראה עולם הקוסמטיקה ללא בישום, הריחות הנפלאים הם בילד אין בחוויה שלנו ובהנאה שלנו מהמוצרים. בהרבה מהמוצרים היום, כמו קרמים וסבונים, הריח הוא המרכיב היקר ביותר בו מושקעת הכי הרבה מחשבה והשקעה כספית.
לכל ריח יש זכויות יוצרים וסודיות על המתכון, ולכן ברשימת הרכיבים של כל מוצר אין חובה לפרט את רכיבי הריח וניתן פשוט לכתוב "בישום", והדבר הזה יוצר בעייתיות גדולה.
כי בעולם של מודעות שאנחנו נכנסות אליו במאה האחרונה, עם התנועה שמבקשת להוציא מהמוצרים רכיבים רעילים ומייבשים כמו SLS, פארבנים וחומרים משמרים מסויימים, כל נושא הריחות נשאר כמו קופסא שחורה. אין שקיפות, והרבה מותגים מכניסים רכיבי ריח זולים שפוגעים בעור מבלי שנדע על כך.
ניתן לייצר ריח בשתי דרכים עיקריות -
הדרך הראשונה היא שיטות מסורתיות של לחיצה ואידוי דרך פרחים, עשבים וגזעים ולזקק את תמצית מהות החומר הטבעי לשמן צבעוני וריחני הקרוי שמן אתרי. להם יש סגולות ריפוי והם טובים לנו.
הדרך השנייה היא לזקק חלקיקים במעבדה ולחבר ריחות. לרוב מתוצרי לוואי של תעשיית הנפט. זה נקרא בושם סינטטי. ולעיתים יכול לפגוע בעור.
אם הריח של המוצר עשוי בשיטה הראשונה, רשימת הרכיבים תפרט את השמנים האתרים ותדעו בדיוק מה יש במוצר. אם הריח של המוצר עשוי בשיטה הסינטטית אנחנו נישאר בתעלומה. ייתכן שהריח עשוי מרכיבים טובים וייתכן מאוד שלא. אין דרך לדעת ואין שום חובה לפרט.
לי אישית, המעבר למוצרים עם כמה שפחות בושם סינטטי עשה רק טוב, פחות יובש בעור, פחות כאבי ראש. בדיוק כמו שאני מרגישה טוב יותר אחרי שאני אוכלת אוכל בייתי ולא תעשייתי.
לכן אני ממליצה מוצרים שקופים, מוצרים שכתוב מאיזה שמנים אתריים הם עשויים, ושלא מופיעה בהם המילה בושם (fragrances).
